את הבית של משפחת פרנקל (שמות בדויים) אני אוהבת במיוחד

לא רק בגלל הבית עצמו, אלא יותר בגלל האנשים שיגורו בו, שיותר מכל רציתי שהוא יהיה הכי שלהם בעולם  היה לי צורך להיות קשובה היטב למילים שלהם וגם למנגינה כדי להבין את הסגנון העיצובי שלהם

​

ענת לדוגמא, הייתה יכולה להתקשר אליי באמצע משבר בניה ברמה של 8 בסולם פרויד. ולשאול אותי בקול איטי ורגוע, חצי צרוד חצי לוחש :  "יפעתוש....בוקר טוב לך יקירה...מה שלומך?" ואשכרה לחכות לתשובה שלי  כאילו זה משנה מה שלומי עכשיו, כאילו אני זאת שהקבלן ה"גאון" שלה הוציא את חבילות הקרמיקה הארוזות החוצה אחרי שגילינו אתמול שעוז קרמיקה שלחו לנו ריצוף לא נכון לאמבטית הורים. והן נרטבו ודיי נהרסו בגשם וב"עוז" מי יודע אם יסכימו לקבל אותם עכשיו

 

אבל ענת היא מורה לחינוך מיוחד והיא עשתה אצלה באתר,בית ספר בלהוציא מכל מצב את המרב

לקבלן, לעוז קרמיקה, למפקח ואפילו לרצף. שאחר כך כשהבאנו לו תרשים מדויק של מיקום של כל אריח לפי הצבע שלו באמבטית ילדים הוא עבד כמו יקה. ראו תמונה 3

​

וגם אני למדתי, וזה הטיפ שלי לקהל הבונים ליום החגיגי שבו מגיעה המשאית עם הריצוף לביתכם

1. אתם באים לאתר עם סכין יפאנית, פותחים את הקרטונים ובודקים את כל סוגי הריצוף שהגיע. בהרבה מאוד מקרים מתוך ארבע- חמש  סוגי ריצוף אחד מהם לא נכון (הנושא בדוק, זה קרה לכל הקולגות שלי, ולכל אחת מהן זה קרה עם כל אחת מהחניות)

2. אחרי שזיהיתם את הטעות אתם מתקשרים למוכר ומודיעים לו על כך. ( אגב, הוא תמיד יגיד שאין בעיה ותבואו להחליף ומוזר כי זה אף פעם לא קרה לו.)

3. אתם כותבים לו  (כי בעולם הבניה כמו בעולם הרפואה או בכל עולם אחר בימנו - מה שלא כתוב לא קרה.) שאתם מבינים שזאת טעות אנוש, וזה בסדר, רק שאתם מבקשים לבוא בעצמם לקחת את הסחורה שנשלחה בטעות. ואתם לא לוקחים  עליה אחריות במקרה שהיא נרטבת/נעלמת/נשברת.

 

אבל בכל מקרה אם למדתם חינוך מיוחד אין לכם צורך בכל הטיפים האלה.